<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן מ"ט</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ושתי טרפות יש בעוף יתר על הבהמה אע"פ שיש להן אותן האיברים. ואלו הן: עוף שנשתנו בני מעיו מחמת האור. ועוף המים שנקב עצם ראשו. ואין להוסיף על טרפיות אלו כלל שכל שאירע לבהמה ולחיה ולעוף חוץ מאלו שמנו הראשונים והסכימו עליהן בתי דיני ישראל (אע"פ שאי) אפשר לה שתחיה. ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה [שאין סופה לחיות. וכן אלו שמנו ואמרו שהן טרפה אע"פ שיראה בדרכי הרפואה] שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואיפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר (דברים י"ז י"א) על פי התורה אשר יורוך.
כל טבח שהוא יודע הטרפות האלו והרי הוא בחזקת כשרות מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור ואין חושש בזה שעד אחד נאמן באיסורין בין שיש לו הנאה בעדותו בין אין לו וכבר ביארנו שאין לוקחין בשר מטבח ששוחט ובודק לעצמו בחוצה לארץ או בארץ בזמן הזה אלא א"כ היה מומחה. ואם יצתה טרפה מתחת ידו מנדין אותו ומעבירין אותו ואין חוזר לכשרותו עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או יוציא טרפה לעצמו בדבר חשוב.
<h2>דף נד.</h2>
כתב הבעל ההשלמה ז"ל הנהו בני אבין דהוו שדו גירי ומחו בגידא דנשיא או בכוליתא וקטלי אפילו הכי אנן לא טרפינן להו דאין לנו בטרפות אלא מה שמנו חכמים ואע"ג דחזינן דמתה בההיא הכאה גמירי דאי בדרא לה סמא חיה ע"כ.
<h2>דף נז:</h2>
כל אשר יולד בהן ספק טרפה מכל הטרפות שהזכרנו אם היה זכר ושהה י"ב חדש הרי זו בחזקת שלמה ככל הבהמות. ואם היתה נקבה עד שתלד ובעוף זכר עד י"ב חדש ובנקבה עד שתלד טעינה ראשונה ותטעון שניה ותלד. ולמעלה בדיני ביצים (הלכ' אסורי מאכלות דין ל') הארכתי בזה וכתב הר' דוד ב"ר לוי ז"ל שיש לומר כן בבהמה אם היתה מעוברת קודם שאירע לה אותו ספק צריך שתשהה עד שתתעבר פעם שניה ותלד כמו בעוף נקבה שאם נתעברה קודם לכן איפשר שתלד בן קיימא ואע"פ שנטרפה. אבל לא הדרא ומתעברה כמו בעוף דלא הדרה וטענה ע"כ.
